קריאות חג הסוכות

דיאלוג על מלחמת גוג ומגוג (להפטרה)

קראתי את ההפטרה של החג, על מלחמת גוג ומגוג. יש הפטרה נוספת בשבת חול המועד, שגם היא מדברת על זה. זה ממש מפחיד.
מה מפחיד אותך?
כתוב שכל הגויים יעלו עלינו למלחמה, ותהיה להם הצלחה מסויימת. זה לא מפחיד אותך?!
נכון. זה באמת מפחיד. אבל לא קראת את ההמשך, שבסופו של דבר תהיה ישועה גדולה?
כן. אני יודע. אבל השלב הראשון מפחיד…
האמת היא שאני מאד מתחבר לפחד שלך. יש לך על מי לסמוך. על חבלי משיח אומר ירמיהו: "הביטו נא וראו אם יולד זכר. מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים ליֶרַקון. הוי, כי גדול היום הזה, מאין כמוהו, ועת צרה היא ליעקב…". וארבעה מגדולי האמוראים אמרו על המשיח "ייתי ולא אחמיניה" – יבוא ולא אראנו, כי חששו מלעמוד במצבים הקשים הללו.
אז מה אתה מציע לי, לברוח מן הארץ? לחזור לגלות?
חס וחלילה. עד שהקב"ה החזיר אותנו לארץ בתהליך מדהים שנמשך כבר מאתיים שנה, עד שעברנו כל כך הרבה משברים וקשיים, פתאום נישבר ונחזור לגלות?!
    תראה, לאותם אמוראים היתה פריבילגיה. הם לא חיו בדור שלנו, ויכלו לומר שאינם רוצים לראות את חבלי המשיח. אבל לך כבר אין ברירה. השואה כבר מאחרינו. גם המדינה כבר קמה. אנחנו נמצאים כבר בתוך התקופה הגדולה והקשה הזאת בלי ששאלו אותנו אם אנו רוצים בכך. הברירה שלנו היא אם לעבור את זה בגבורה או בפחד ובחששות. אז מה אתה בוחר?
אני לא מבין. למה הקב"ה עושה את זה כך? מביא אותנו לארץ, ואחר כך מביא את מלחמת גוג ומגוג להרוס את מה שהוא עזר לנו לבנות?!
אומר לך את האמת. אני לא יודע. אני לא נביא, ואין בינינו נביאים. כבר שמענו לפני כמה שנים בגוש קטיף את אלה שאמרו בוודאות "היו לא תהיה" וראינו מה היה.
נו…
אתה לא מבין שזוהי התשובה?!
לא הבנתי.
תאר לעצמך שהגאולה היתה באה בדיוק לפי מה שאנחנו מבינים, ושכל מה שהיינו בונים היה מובטח בוודאות. היינו יכולים לחיות בתחושה ש"מפתח הגאולה בידיים שלנו", ו"מצדנו הקב"ה יכול להתפטר"! דווקא כאשר אנחנו לא מבינים ולא יודעים, ואף יודעים שבדרך הגאולה יש גם איומים וגם נסיגות וגם חורבנות, ולמרות הכול הקב"ה גואל אותנו – אז אנו מרגישים עד כמה אנו תלויים בקב"ה.
עכשיו הבנתי למה קוראים את ההפטרה הזאת בסוכות. זה בדיוק הרעיון של הסוכה. אתה בונה בנין עראי וחלש, וסומך על הקב"ה שיגן עליך כאילו אתה גר בבית, בין קירות בטון. ממש כמו שכתוב: "כי יצפנני בסוכו ביום רעה… בצור ירוממני".
אכן כך. דווקא הסוכה היא הנותנת לנו את הביטחון, שגם אם היא נופלת, אפשר להקים אותה מחדש. "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת".
 

משורר הייאוש (למגילת 'קוהלת')

תמונה מצב מייאשת מאד מציגה בפנינו מגילת קוהלת, אותה קוראים אנו בשבת חול המועד סוכות. על פי המגילה, העולם הוא חדגוני ומשעמם. הכול חוזר על עצמו במחזוריות. "וזרח השמש ובא השמש… כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא".
    כך הוא בעולם הטבע, וכך הוא גם בהיסטוריה. "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש". ואם כן, לשם מה מתאמץ האדם הרוצה לראות בתיקונו של עולם? מדוע לפעול למען תיקונה של החברה וטיפוחה של התרבות האנושית? הרי כל קידמה מביאה בסופו של דבר לנסיגה, וחוזר חלילה! לשווא חלמו כל החולמים, לחינם לחמו כל הלוחמים. בין כך ובין כך הכול יחזור, בסופו של דבר, להיות כפי שהיה. ואכן המסקנה בלתי נמנעת: "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?". מדוע להתאמץ ולפעול? ואם אין לשם מה להתאמץ ולפעול, מהו א"כ ייעודו של האדם עלי אדמות? מהי משמעות חייו הקצרים?
    לכאורה, מסקנה אחת ברורה עולה מן הדברים: "אכול ושתו כי מחר נמות". ואכן קוהלת מוביל את הלומד בין כל תענוגות החיים. אך נפש האדם לא מסתפקת בכך. חיים של משמעות היא דורשת, חיים של תוכן ושל ייעוד, חיים שגם בסופם יוכל האדם לעמוד באומץ ולומר: היה למען מה לחיות.
    המבט השטחי על העולם הטבעי באמת מוביל את האדם לייאוש. באותו עולם, הנמצא "תחת השמש", באמת אין כל חדש. כל תופעות הטבע חוזרות על עצמן הלוך ושוב. אבל כאשר עולים אל העולם אשר "למעלה מן השמש"מגלים דברים חדשים: יש כיוון ויש ייעוד, יש קידמה ויש התפתחות, יש למען מה לשאוף ולמען מה לפעול ולהיאבק. "סוף דבר, הכול נשמע, את הא-להים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם".
    מי שיבין לאשורו את ספר קוהלת, על תהיותיו וסתירותיו, על שאלותיו ואף על תשובותיו  יוכל להבין לנפשו של הדור הצעיר הגדל במדינת ישראל. ומי שחפץ להעמיק יותר, יואיל נא לנסות להבין לאורו של החכם באדם, את שיריו של אליל הנוער הישראלי היום (אביב גפן).
 

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חיפוש

קטגוריות מאמרים

פוסטים אחרונים