צדקה ממלכתית – במשנתו של אמו"ר הרב יעקב אריאל

בדורות האחרונים ניטשת מחלוקת חריפה בין שתי תפיסות בחברה ובכלכלה. האחת – מדגישה את אחריותה של המדינה למצוקות הכלכליות של אזרחיה והשנייה את אחריותו של כל אדם לגורלו. תורת ישראל לא יכולה להסכים לתפיסת עולם המפקירה את האחריות החברתית, לא רק בעם ישראל, המצווה במצוות רבות של גמילות חסדים ומתנות עניים, אלא אף באומות העולם. ולא נחתם גזר דינן של סדום ובנותיה אלא על כך שיצרו חברה בה האחריות החברתית נשללה בה מכול וכול.

האחריות החברתית לא מוטלת רק על שכמו של הפרט כי אם גם על הציבור. וכך כותב הרמב"ם בהל' מתנות עניים (פ"ט ה"א):

כל עיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהם גבאי צדקה…

ומסכם (ה"ג):

מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה…

במהלך כל הדורות התקיימו דברי הרמב"ם בקהילות ישראל בכל הגלויות. ולאחר שזכינו לאתחלתא דגאולה ולקום מדינת ישראל התעוררה השאלה העקרונית: על מי מוטלת מכאן ואילך אותה אחריות חברתית בלתי מעורערת? האם היא נותרת כפי שהיתה, על כתפי הפרט והקהילה, או שמא, מכאן ואילך היא מונחת על כתפיה של המדינה?

     עמדתו של אמו"ר, במאמרים, בשיעורים ובהתבטאויות בכלי התקשורת היא חד-משמעית: אחריות זו מוטלת במידה רבה על כתפיה של המדינה. במאמרנו זה נבקש להעמיק בשאלה זו ולעמוד על מקורותיה.
     המאמר פורסםלראשונה ב'אמונת עתיך' וכאן הוא מופיע עם תוספת משמעותית.

קרא עוד »

"וחֵי אחיך עמך" – מדיניות חברתית כביטוי לעקרון האחווה

שאלת המשטר החברתי-כלכלי הרצוי על פי התורה מלווה את העולם היהודי מאז ימי המהפכה התעשייתית, וביתר שאת – מאז הופעת הציונות, כאשר נדרש היה לדון על דמותה של המדינה היהודית העתידה לקום. הוויכוח בשאלת עמדתה של היהדות ביחס לשאלה זו פושט צורה ולובש צורה, מובאות בו ראיות לצד זה וראיות לצד שכנגד, ללא הכרעה ברורה.

     מה שמגביר את הקושי לגבש משנה תורנית סדורה ביחס לשאלות החברה והכלכלה הוא הפער העצום שבין אורח החיים של אבותינו – הן כעם עצמאי בארצו בימי הבית הראשון והשני והן כקהילות מפוזרות בגלות, לבין אותה ישות חדשה שאנו חיים בתוכה, הנקראת: מדינה מודרנית.

     כדי לזהות את התפיסה החברתית-כלכלית של התורה, לא מספיק ללמוד את הלכות צדקה, אלא נדרש להעמיק עד היסודות הפילוסופיים העמוקים ביותר של השקפת היהדות, להשוות בינן לבין היסודות הפילוסופיים של התפיסות המודרניות, וברמה היישומית – לצקת את הרעיונות הללו לכלים העומדים לרשותה של המדינה המודרנית. כל זמן שהדבר לא נעשה, נמצא את עצמנו שוב ושוב בפני הביקורת: מדוע נפקד מקומה של הציונות הדתית בשאלות החברתיות העומדות על הפרק?

קרא עוד »

לפרשת מסעי

אלה מסעי

הורשת הארץ

אפרים ומנשה

החנופה והארץ

לטוב בעיניהם תהיינה לנשים

נחלה ממטה למטה אחר

 

קרא עוד »

לפרשת מטות

הנדר והבמה

ואם בית אישה נדרה

"גיור" הכלים

לפני ה'

ולמה תניאון את לב בני ישראל?

קרא עוד »

לפרשת פינחס

מאבק בונה ומאבק הרסני

מי ששווה יותר…

בין אברהם למשה על "גבעת הרואה"

איש על העדה

עולה תמיד

קרא עוד »

לפרשת קורח

מחלוקת לשם שמים

מחלוקת שסופה לקיים

"חכמות נשים בנתה ביתה"

"ומדוע תתנשאו?"

הידברות

המעשר והתרומה

להפטרה: בין משה לשמואל בעבודת המלך ובעבודת ה'

קרא עוד »

דרושה אהבה: בין אהבה לתודעת 'אנחנו' [ברקע תוכנית 'טיפת דבש']

דורנו, דור מורכב הוא בתחומים רבים, ואף בנושא מסעיר זה, של אהבה, רומנטיקה ונישואין. מצד אחד ניתן לראות בדאגה את השיעור הגואה של הגירושין ואת העלייה התלולה במספרם של הרווקים והרווקות המבוגרים. ומצד שני ניתן לראות בדור זה ציפיות גבוהות ביותר מן הקשר הזוגי, מעל ומעבר למה שהיכרנו בעבר. ולא מדובר בציפיות שווא, אלא במה שזוגות רבים זוכים לממש כאשר הם יוצרים איכויות גבוהות ביותר של קשר זוגי עמוק ומשמעותי, המצמיח גם כל אחד מבני הזוג וגם את ילדיהם.

     במאמר זה, בו נבקש להתמודד עם המורכבות המאפיינת את דורנו ביחס לקשר הזוגי, ניגע בתשתיות של החברה האנושית בכללה; וכל זאת, לאורם של חכמי ישראל לדורותיהם, ומתוך דיאלוג עם תפישות מקצועיות עדכניות בתחום הטיפול הזוגי. בדברינו נעסוק בעיקר בתופעת השחיקה בחיי הנישואין, וממנה נצא מדי פעם להארות על נקודות בתהליך הבחירה, המשליכות בין השאר על הקשיים בדרך ליצירת קשר זוגי בר קיימא.

קרא עוד »

לפרשת שלח

נחל אשכול נחל השכול

בין יהושע לכלב

מאמין בחי העולמים וזורע

להחליף את העם?

"סלחתי כדבריך"

תיקון חטא המרגלים

אמונה וביטחון בארץ ישראל (מרגלים ומעפילים)

מתי מדבר

נסָכים באזרח ובגֵר

חלה מן העיסה

בין טלית לציצית

 

 

קרא עוד »

לפרשת בחוקותי

'במקרה'

תשע עשרה שנה

"והשימותי אני את הארץ"

מלחמת הדיבורים

"וכשלו איש באחיו"…

"ערכה" של אשה

קרא עוד »

חיפוש

קטגוריות מאמרים

פוסטים אחרונים

צדקה ממלכתית – במשנתו של אמו"ר הרב יעקב אריאל

בדורות האחרונים ניטשת מחלוקת חריפה בין שתי תפיסות בחברה ובכלכלה. האחת – מדגישה את אחריותה של המדינה למצוקות הכלכליות של אזרחיה והשנייה את אחריותו של כל אדם לגורלו. תורת ישראל לא יכולה להסכים לתפיסת עולם המפקירה את האחריות החברתית, לא רק בעם ישראל, המצווה במצוות רבות של גמילות חסדים ומתנות עניים, אלא אף באומות העולם. ולא נחתם גזר דינן של סדום ובנותיה אלא על כך שיצרו חברה בה האחריות החברתית נשללה בה מכול וכול.

האחריות החברתית לא מוטלת רק על שכמו של הפרט כי אם גם על הציבור. וכך כותב הרמב"ם בהל' מתנות עניים (פ"ט ה"א):

כל עיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהם גבאי צדקה…

ומסכם (ה"ג):

מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה…

במהלך כל הדורות התקיימו דברי הרמב"ם בקהילות ישראל בכל הגלויות. ולאחר שזכינו לאתחלתא דגאולה ולקום מדינת ישראל התעוררה השאלה העקרונית: על מי מוטלת מכאן ואילך אותה אחריות חברתית בלתי מעורערת? האם היא נותרת כפי שהיתה, על כתפי הפרט והקהילה, או שמא, מכאן ואילך היא מונחת על כתפיה של המדינה?

     עמדתו של אמו"ר, במאמרים, בשיעורים ובהתבטאויות בכלי התקשורת היא חד-משמעית: אחריות זו מוטלת במידה רבה על כתפיה של המדינה. במאמרנו זה נבקש להעמיק בשאלה זו ולעמוד על מקורותיה.
     המאמר פורסםלראשונה ב'אמונת עתיך' וכאן הוא מופיע עם תוספת משמעותית.

קרא עוד >>

"וחֵי אחיך עמך" – מדיניות חברתית כביטוי לעקרון האחווה

שאלת המשטר החברתי-כלכלי הרצוי על פי התורה מלווה את העולם היהודי מאז ימי המהפכה התעשייתית, וביתר שאת – מאז הופעת הציונות, כאשר נדרש היה לדון על דמותה של המדינה היהודית העתידה לקום. הוויכוח בשאלת עמדתה של היהדות ביחס לשאלה זו פושט צורה ולובש צורה, מובאות בו ראיות לצד זה וראיות לצד שכנגד, ללא הכרעה ברורה.

     מה שמגביר את הקושי לגבש משנה תורנית סדורה ביחס לשאלות החברה והכלכלה הוא הפער העצום שבין אורח החיים של אבותינו – הן כעם עצמאי בארצו בימי הבית הראשון והשני והן כקהילות מפוזרות בגלות, לבין אותה ישות חדשה שאנו חיים בתוכה, הנקראת: מדינה מודרנית.

     כדי לזהות את התפיסה החברתית-כלכלית של התורה, לא מספיק ללמוד את הלכות צדקה, אלא נדרש להעמיק עד היסודות הפילוסופיים העמוקים ביותר של השקפת היהדות, להשוות בינן לבין היסודות הפילוסופיים של התפיסות המודרניות, וברמה היישומית – לצקת את הרעיונות הללו לכלים העומדים לרשותה של המדינה המודרנית. כל זמן שהדבר לא נעשה, נמצא את עצמנו שוב ושוב בפני הביקורת: מדוע נפקד מקומה של הציונות הדתית בשאלות החברתיות העומדות על הפרק?

קרא עוד >>

לפרשת מסעי

אלה מסעי

הורשת הארץ

אפרים ומנשה

החנופה והארץ

לטוב בעיניהם תהיינה לנשים

נחלה ממטה למטה אחר

 

קרא עוד >>

לפרשת מטות

הנדר והבמה

ואם בית אישה נדרה

"גיור" הכלים

לפני ה'

ולמה תניאון את לב בני ישראל?

קרא עוד >>

לפרשת פינחס

מאבק בונה ומאבק הרסני

מי ששווה יותר…

בין אברהם למשה על "גבעת הרואה"

איש על העדה

עולה תמיד

קרא עוד >>

לפרשת קורח

מחלוקת לשם שמים

מחלוקת שסופה לקיים

"חכמות נשים בנתה ביתה"

"ומדוע תתנשאו?"

הידברות

המעשר והתרומה

להפטרה: בין משה לשמואל בעבודת המלך ובעבודת ה'

קרא עוד >>

דרושה אהבה: בין אהבה לתודעת 'אנחנו' [ברקע תוכנית 'טיפת דבש']

דורנו, דור מורכב הוא בתחומים רבים, ואף בנושא מסעיר זה, של אהבה, רומנטיקה ונישואין. מצד אחד ניתן לראות בדאגה את השיעור הגואה של הגירושין ואת העלייה התלולה במספרם של הרווקים והרווקות המבוגרים. ומצד שני ניתן לראות בדור זה ציפיות גבוהות ביותר מן הקשר הזוגי, מעל ומעבר למה שהיכרנו בעבר. ולא מדובר בציפיות שווא, אלא במה שזוגות רבים זוכים לממש כאשר הם יוצרים איכויות גבוהות ביותר של קשר זוגי עמוק ומשמעותי, המצמיח גם כל אחד מבני הזוג וגם את ילדיהם.

     במאמר זה, בו נבקש להתמודד עם המורכבות המאפיינת את דורנו ביחס לקשר הזוגי, ניגע בתשתיות של החברה האנושית בכללה; וכל זאת, לאורם של חכמי ישראל לדורותיהם, ומתוך דיאלוג עם תפישות מקצועיות עדכניות בתחום הטיפול הזוגי. בדברינו נעסוק בעיקר בתופעת השחיקה בחיי הנישואין, וממנה נצא מדי פעם להארות על נקודות בתהליך הבחירה, המשליכות בין השאר על הקשיים בדרך ליצירת קשר זוגי בר קיימא.

קרא עוד >>

לפרשת שלח

נחל אשכול נחל השכול

בין יהושע לכלב

מאמין בחי העולמים וזורע

להחליף את העם?

"סלחתי כדבריך"

תיקון חטא המרגלים

אמונה וביטחון בארץ ישראל (מרגלים ומעפילים)

מתי מדבר

נסָכים באזרח ובגֵר

חלה מן העיסה

בין טלית לציצית

 

 

קרא עוד >>

לפרשת בחוקותי

'במקרה'

תשע עשרה שנה

"והשימותי אני את הארץ"

מלחמת הדיבורים

"וכשלו איש באחיו"…

"ערכה" של אשה

קרא עוד >>