צדקה ממלכתית – במשנתו של אמו"ר הרב יעקב אריאל

בדורות האחרונים ניטשת מחלוקת חריפה בין שתי תפיסות בחברה ובכלכלה. האחת – מדגישה את אחריותה של המדינה למצוקות הכלכליות של אזרחיה והשנייה את אחריותו של כל אדם לגורלו. תורת ישראל לא יכולה להסכים לתפיסת עולם המפקירה את האחריות החברתית, לא רק בעם ישראל, המצווה במצוות רבות של גמילות חסדים ומתנות עניים, אלא אף באומות העולם. ולא נחתם גזר דינן של סדום ובנותיה אלא על כך שיצרו חברה בה האחריות החברתית נשללה בה מכול וכול.

האחריות החברתית לא מוטלת רק על שכמו של הפרט כי אם גם על הציבור. וכך כותב הרמב"ם בהל' מתנות עניים (פ"ט ה"א):

כל עיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהם גבאי צדקה…

ומסכם (ה"ג):

מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה…

במהלך כל הדורות התקיימו דברי הרמב"ם בקהילות ישראל בכל הגלויות. ולאחר שזכינו לאתחלתא דגאולה ולקום מדינת ישראל התעוררה השאלה העקרונית: על מי מוטלת מכאן ואילך אותה אחריות חברתית בלתי מעורערת? האם היא נותרת כפי שהיתה, על כתפי הפרט והקהילה, או שמא, מכאן ואילך היא מונחת על כתפיה של המדינה?

     עמדתו של אמו"ר, במאמרים, בשיעורים ובהתבטאויות בכלי התקשורת היא חד-משמעית: אחריות זו מוטלת במידה רבה על כתפיה של המדינה. במאמרנו זה נבקש להעמיק בשאלה זו ולעמוד על מקורותיה.
     המאמר פורסםלראשונה ב'אמונת עתיך' וכאן הוא מופיע עם תוספת משמעותית.

קרא עוד »

חיפוש

קטגוריות מאמרים

פוסטים אחרונים

צדקה ממלכתית – במשנתו של אמו"ר הרב יעקב אריאל

בדורות האחרונים ניטשת מחלוקת חריפה בין שתי תפיסות בחברה ובכלכלה. האחת – מדגישה את אחריותה של המדינה למצוקות הכלכליות של אזרחיה והשנייה את אחריותו של כל אדם לגורלו. תורת ישראל לא יכולה להסכים לתפיסת עולם המפקירה את האחריות החברתית, לא רק בעם ישראל, המצווה במצוות רבות של גמילות חסדים ומתנות עניים, אלא אף באומות העולם. ולא נחתם גזר דינן של סדום ובנותיה אלא על כך שיצרו חברה בה האחריות החברתית נשללה בה מכול וכול.

האחריות החברתית לא מוטלת רק על שכמו של הפרט כי אם גם על הציבור. וכך כותב הרמב"ם בהל' מתנות עניים (פ"ט ה"א):

כל עיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהם גבאי צדקה…

ומסכם (ה"ג):

מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה…

במהלך כל הדורות התקיימו דברי הרמב"ם בקהילות ישראל בכל הגלויות. ולאחר שזכינו לאתחלתא דגאולה ולקום מדינת ישראל התעוררה השאלה העקרונית: על מי מוטלת מכאן ואילך אותה אחריות חברתית בלתי מעורערת? האם היא נותרת כפי שהיתה, על כתפי הפרט והקהילה, או שמא, מכאן ואילך היא מונחת על כתפיה של המדינה?

     עמדתו של אמו"ר, במאמרים, בשיעורים ובהתבטאויות בכלי התקשורת היא חד-משמעית: אחריות זו מוטלת במידה רבה על כתפיה של המדינה. במאמרנו זה נבקש להעמיק בשאלה זו ולעמוד על מקורותיה.
     המאמר פורסםלראשונה ב'אמונת עתיך' וכאן הוא מופיע עם תוספת משמעותית.

קרא עוד >>