אחת הדילמות הכבדות שאתן מתמודדות רשויות הרווחה במדינת ישראל היא הטיפול בילדים בסיכון. הסיכון יכול להיות לחייהם של הילדים, לבריאותם הגופנית או לבריאותם הנפשית. גורמי הסיכון יכולים להיות הזנחה חריפה או פגיעה של ההורים עצמם בילדיהם – רצח, אלימות קשה או פגיעה מינית וכדו'.
     בידי הרשויות מגוון רחב של דרכי התערבות. מה אומרת על כך ההלכה היהודית? האם יש בכך משום "וגונב איש ומכרו" – שזהו איסור חמור ביותר, או להיפך, משום "לא תעמוד על דם רעך" – שזו מצווה גדולה ביותר? איך מאזנים בין שני קטבים כה קיצוניים?

ערכים במבחן

תורה ואתיקה יהודית לנוכח המציאות החברתית-כלכלית

 
כלכלת הכפר הגלובלי מעודדת הוצאת חלקים מהפעילות העסקית של תאגידים אל ארצות בהם כח האדם זול יותר, לעתים קרובות תוך פגיעה בפרנסתם של עובדים רבים בני עמנו וארצנו. מי מחויב להסתכל בעיניהם – ומי לדאוג לרווחיות החברה?
מה יש להלכה היהודית לומר על דילמה זו?