*     תשרי תשס"א.

חללים נפלו בקבר יוסף, למין אירועי המנהרה ועד מאורעות ימינו אלה. פצועים רבים נפלו על משמרתם. חללים נפלו על התעקשותנו לאחוז במערת המכפלה ובעיר האבות. מאליה עולה השאלה: האם זה היה מוצדק? האם אכן קברי האבות יקרים יותר מאשר דמם של בנים צעירים שנקטפו באבם?

     לא בשאלות הפוליטיות והבטחוניות נעסוק כאן, למרות כל חשיבותן. שאלה עקרונית לפנינו. מהו סולם הערכים הנכון? חיי אדם או גל אבנים עתיק? האם נכון לומר כי כל סלע שנביא ישב בצלו ראוי כי נהפוך אותו למזבח, אשר עליו יעלו קורבנות אדם?

*    המאמר נכתב בחול המועד סוכות תשנ"ז; מספר חודשים לאחר בחירתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה. פורסם ב"נקודה" (גליון 200, כסלו תשנ"ז).

לא קשה להבחין בסימני האכזבה הפוקדים את ציבור המתיישבים. הציפיות הגבוהות שנתלו בנצחון הימין בבחירות, אינן מתממשות. בוודאי יש לכך סיבות פוליטיות רבות, שאינן מעניינו של מאמר זה. כאן ברצוני לעמוד על רובד עמוק יותר, שהוא בין הגורמים העיקריים לכך שהשינוי המיוחל לא בא.

הפיתרון: בתי מדרש לסטודנטים!

בהיותי ילד בן עשר וחצי, נרשמתי לקורס בן שבוע וחצי באוניברסיטת באר שבע, שיועד ל'נוער שוחר מדע'. בזמן ההרשמה שאלנו על האפשרויות השונות, וההמלצה שקיבלנו היתה: קורס בגיאומורפולוגיה. לשאלתנו, הסבירה המזכירה שהקורס עוסק בידיעת הארץ, טיולים וכדו'. כמובן, נרשמתי.

ביום השלישי לקורס, התחיל המרצה לעסוק בגיאולוגיה, וכמובן, התחיל לדבר על כך ששכבות כאלה ואחרות נוצרו לפני כמה מיליוני שנים. כילד השומע דבר כזה לראשונה בחייו, לא ידעתי איך להתייחס לדברים. הצבעתי, ושאלתי: הרי העולם נברא לפני 5732 שנה (היה זה בשנת תשל"ב)! להפתעתי, הגיב המרצה לשאלתי בבוז גלוי, לקול צחוקם של הילדים האחרים, שכמובן, רק  עוד אחד מהם חבש כיפה לראשו…

סיפרתי על כך להוריי, שטרחו לשבת אתי ולתת לי את התשובות לשאלות אלו; תשובות שקשה היה להן להתקבל על דעתו של ילד שרק זה עתה סיים את כתה ה'.

גיליון זה מבקש לפתוח את הדיון על היחס הראוי כלפי האקדמיה. בגיליון – היבטים שונים של הנושא. חלקם מדגיש את האתגר וקורא להיענות לו, וחלקם מדגיש את האיום ומצביע על גבולות ודרכי התמודדות. אנו רואים בגיליון זה צעד ראשון בדרך לפיתוחה של משנה ציונית-דתית סדורה ביחס לכך, כשם שהתפתחה משנה כזאת ביחס לצבא ולהתיישבות. בכך אולי תימצא הדרך להפוך את ה'אקדמיה' כמוסד שמקורו ביוון העתיקה, לבחינת 'אקדם י-ה'.

לציונות הדתית אין מספיק מקומות עבודה כדי להבטיח תעסוקה לכל בחורי הישיבות שעמלו שנים בתורה. הגיעה העת להפנות אותם אל עולם המעשה – אבל כבני תורה חדורי תודעת שליחות!