"כי אני אמרתי!" – האם זה עובד? המדיח מלא כלים, גם הכיור, אתם מבקשים מהילד שלכם,
"פנה את הכלים מהמדיח בבקשה" אבל "לא בא לו" אין לו חשק ו"אין לו כוח" הוא מקטר
"אבל למה"? או "למה אני"? "למה עכשיו"? אוי! כמה זה מעצבן, סוחט אנרגיות ומתיש.
לשאלה "למה?" אתם מגיבים בפשטות או בטון עצבני: "כי אני אמרתי לך"
אבל אתם נוכחים ש"זה לא עובד" המשימה לא בוצעה ומדד המתח והתסכול עולה אז מה עושים?
אחת הדילמות הכבדות שאתן מתמודדות רשויות הרווחה במדינת ישראל היא הטיפול בילדים בסיכון. הסיכון יכול להיות לחייהם של הילדים, לבריאותם הגופנית או לבריאותם הנפשית. גורמי הסיכון יכולים להיות הזנחה חריפה או פגיעה של ההורים עצמם בילדיהם – רצח, אלימות קשה או פגיעה מינית וכדו'.
בידי הרשויות מגוון רחב של דרכי התערבות. מה אומרת על כך ההלכה היהודית? האם יש בכך משום "וגונב איש ומכרו" – שזהו איסור חמור ביותר, או להיפך, משום "לא תעמוד על דם רעך" – שזו מצווה גדולה ביותר? איך מאזנים בין שני קטבים כה קיצוניים?
כלכלת הכפר הגלובלי מעודדת הוצאת חלקים מהפעילות העסקית של תאגידים אל ארצות בהם כח האדם זול יותר, לעתים קרובות תוך פגיעה בפרנסתם של עובדים רבים בני עמנו וארצנו. מי מחויב להסתכל בעיניהם – ומי לדאוג לרווחיות החברה?
מה יש להלכה היהודית לומר על דילמה זו?
כחלק מעבודתו בייצוג משפטי בהליך של משפט 'אזרחי', עורך דין נדרש להיות "שכיר חרב" של לקוחו. לעתים מדובר בסכסוך כלכלי ששאלות של צדק אינן ברורות או אולי אף אינן רלבנטיות בו, ולפעמים יש לעורך הדין עמדה משלו בשאלה מי צודק ובמה. מטרתו של עורך הדין, ועל כך משלמים לו, היא לא לעשות צדק, אלא לנצח בתיק. לשם כך הוא נדרש לעתים ל"אלימות משפטית", כלומר, שימוש בכלים שונים שהמשפט מעניק לו על מנת להכאיב ליריב ולהתיש אותו, או להשתמש בתחבולות משפטיות שונות, שעיקרן פרוצדורליות ואינן נוגעות במישרין לשאלה המרכזית. ההכרעה, בסופו של דבר, איננה בהכרח החלטה שיפוטית שפירושה "הוצאת צדק" אלא גם "הרמת ידיים" של היריב.
לאור זה עולה השאלה: כיצד אמור עורך דין לנהוג במצבים מעין אלו על פי התורה?
* המאמר נכתב בחול המועד סוכות תשנ"ז; מספר חודשים לאחר בחירתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה. פורסם ב"נקודה" (גליון 200, כסלו תשנ"ז).
לא קשה להבחין בסימני האכזבה הפוקדים את ציבור המתיישבים. הציפיות הגבוהות שנתלו בנצחון הימין בבחירות, אינן מתממשות. בוודאי יש לכך סיבות פוליטיות רבות, שאינן מעניינו של מאמר זה. כאן ברצוני לעמוד על רובד עמוק יותר, שהוא בין הגורמים העיקריים לכך שהשינוי המיוחל לא בא.
הפיתרון: בתי מדרש לסטודנטים!
פרשת הראייה
על דת ומוסר
על חסדי אבות
"גדולה הכנסת אורחים…"
עין טובה בסדום
מעשה סדום ומעשה הגבעה
על גירוש ישמעאל – בין אברהם לשרה
גירוש ישמעאל – נחישות או רגישות?
על אובדן מפעל החיים
אהבה ויראה בירושלים
בשדה המכפלה
"ויקם… מעל פני מתו"
על ניחוש, על היגיון ועל אמונה
אוהל שרה ואוהל רבקה
עתירת יצחק
"כי ציד בפיו"
חינוכו של עשו (בין אינטואיציה ל'משפטיזציה')
שני בנים במערכת המשפט
"שכון בארץ…"
בארות יצחק
בין יצחק לרבקה
"תתן אמת ליעקב"
על "חטאי" אבות
הגלות הראשונה
"עשר אעשרנו – לך!"
מוסר עבודה
בזכותה של רחל
"אדם שיש לו מקום"
רחל ולאה – רעיה ואם
"כך עונים את המעוקות?!"
"שוב אל ארץ אבותיך"
פיתרון מדיני
פורים ידוע כחג המעניק חוויה עוצמתית בלתי נשכחת לילדים כמאמר השיר: "חג פורים חג גדול לילדים". בפורים הילדים במרכז חוויות החג. נותנים לילדים לבחור למה הם יתחפשו? משקיעים מאמץ לחפש עבורם את התחפושת הנכספת וכמובן מצלמים אותם למזכרת עד סוף הדורות. שלא נדבר על הממתיקים שמרעיפים עליהם בשפע ביום אחד – כמות שמקבלים בשנה שלמה.
כמו שנאמר "לכל שבת יש מוצאי שבת" מיד לאחר פורים נכנסים במרץ להכנות המייגעות לפסח.
איזו חוויה מוטבעת בזיכרון ילדינו מההכנות לפסח? מתח, עצבנות, עבודה קשה שלא נגמרת, הורים עייפים ומותשים? ימים ארוכים שמחכים מתי יחלפו כבר? או שמא ילדינו שמחים על ההזדמנות לשחק הרבה במים וחומרי ניקוי? נהנים מהאי סדר בבית ומכך שההורים עסוקים ואין להם זמן להשגיח עליהם? אולי הם נהנים ממזג האוויר האביבי המזמין לצאת החוצה מהבית? מה ילדינו מרגישים בימים אלו?
"כי אני אמרתי!" – האם זה עובד? המדיח מלא כלים, גם הכיור, אתם מבקשים מהילד שלכם,
"פנה את הכלים מהמדיח בבקשה" אבל "לא בא לו" אין לו חשק ו"אין לו כוח" הוא מקטר
"אבל למה"? או "למה אני"? "למה עכשיו"? אוי! כמה זה מעצבן, סוחט אנרגיות ומתיש.
לשאלה "למה?" אתם מגיבים בפשטות או בטון עצבני: "כי אני אמרתי לך"
אבל אתם נוכחים ש"זה לא עובד" המשימה לא בוצעה ומדד המתח והתסכול עולה אז מה עושים?
אחת הדילמות הכבדות שאתן מתמודדות רשויות הרווחה במדינת ישראל היא הטיפול בילדים בסיכון. הסיכון יכול להיות לחייהם של הילדים, לבריאותם הגופנית או לבריאותם הנפשית. גורמי הסיכון יכולים להיות הזנחה חריפה או פגיעה של ההורים עצמם בילדיהם – רצח, אלימות קשה או פגיעה מינית וכדו'.
בידי הרשויות מגוון רחב של דרכי התערבות. מה אומרת על כך ההלכה היהודית? האם יש בכך משום "וגונב איש ומכרו" – שזהו איסור חמור ביותר, או להיפך, משום "לא תעמוד על דם רעך" – שזו מצווה גדולה ביותר? איך מאזנים בין שני קטבים כה קיצוניים?
כלכלת הכפר הגלובלי מעודדת הוצאת חלקים מהפעילות העסקית של תאגידים אל ארצות בהם כח האדם זול יותר, לעתים קרובות תוך פגיעה בפרנסתם של עובדים רבים בני עמנו וארצנו. מי מחויב להסתכל בעיניהם – ומי לדאוג לרווחיות החברה?
מה יש להלכה היהודית לומר על דילמה זו?
כחלק מעבודתו בייצוג משפטי בהליך של משפט 'אזרחי', עורך דין נדרש להיות "שכיר חרב" של לקוחו. לעתים מדובר בסכסוך כלכלי ששאלות של צדק אינן ברורות או אולי אף אינן רלבנטיות בו, ולפעמים יש לעורך הדין עמדה משלו בשאלה מי צודק ובמה. מטרתו של עורך הדין, ועל כך משלמים לו, היא לא לעשות צדק, אלא לנצח בתיק. לשם כך הוא נדרש לעתים ל"אלימות משפטית", כלומר, שימוש בכלים שונים שהמשפט מעניק לו על מנת להכאיב ליריב ולהתיש אותו, או להשתמש בתחבולות משפטיות שונות, שעיקרן פרוצדורליות ואינן נוגעות במישרין לשאלה המרכזית. ההכרעה, בסופו של דבר, איננה בהכרח החלטה שיפוטית שפירושה "הוצאת צדק" אלא גם "הרמת ידיים" של היריב.
לאור זה עולה השאלה: כיצד אמור עורך דין לנהוג במצבים מעין אלו על פי התורה?
* המאמר נכתב בחול המועד סוכות תשנ"ז; מספר חודשים לאחר בחירתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה. פורסם ב"נקודה" (גליון 200, כסלו תשנ"ז).
לא קשה להבחין בסימני האכזבה הפוקדים את ציבור המתיישבים. הציפיות הגבוהות שנתלו בנצחון הימין בבחירות, אינן מתממשות. בוודאי יש לכך סיבות פוליטיות רבות, שאינן מעניינו של מאמר זה. כאן ברצוני לעמוד על רובד עמוק יותר, שהוא בין הגורמים העיקריים לכך שהשינוי המיוחל לא בא.
הפיתרון: בתי מדרש לסטודנטים!
פרשת הראייה
על דת ומוסר
על חסדי אבות
"גדולה הכנסת אורחים…"
עין טובה בסדום
מעשה סדום ומעשה הגבעה
על גירוש ישמעאל – בין אברהם לשרה
גירוש ישמעאל – נחישות או רגישות?
על אובדן מפעל החיים
אהבה ויראה בירושלים
בשדה המכפלה
"ויקם… מעל פני מתו"
על ניחוש, על היגיון ועל אמונה
אוהל שרה ואוהל רבקה
עתירת יצחק
"כי ציד בפיו"
חינוכו של עשו (בין אינטואיציה ל'משפטיזציה')
שני בנים במערכת המשפט
"שכון בארץ…"
בארות יצחק
בין יצחק לרבקה
"תתן אמת ליעקב"
על "חטאי" אבות
הגלות הראשונה
"עשר אעשרנו – לך!"
מוסר עבודה
בזכותה של רחל
"אדם שיש לו מקום"
רחל ולאה – רעיה ואם
"כך עונים את המעוקות?!"
"שוב אל ארץ אבותיך"
פיתרון מדיני
פורים ידוע כחג המעניק חוויה עוצמתית בלתי נשכחת לילדים כמאמר השיר: "חג פורים חג גדול לילדים". בפורים הילדים במרכז חוויות החג. נותנים לילדים לבחור למה הם יתחפשו? משקיעים מאמץ לחפש עבורם את התחפושת הנכספת וכמובן מצלמים אותם למזכרת עד סוף הדורות. שלא נדבר על הממתיקים שמרעיפים עליהם בשפע ביום אחד – כמות שמקבלים בשנה שלמה.
כמו שנאמר "לכל שבת יש מוצאי שבת" מיד לאחר פורים נכנסים במרץ להכנות המייגעות לפסח.
איזו חוויה מוטבעת בזיכרון ילדינו מההכנות לפסח? מתח, עצבנות, עבודה קשה שלא נגמרת, הורים עייפים ומותשים? ימים ארוכים שמחכים מתי יחלפו כבר? או שמא ילדינו שמחים על ההזדמנות לשחק הרבה במים וחומרי ניקוי? נהנים מהאי סדר בבית ומכך שההורים עסוקים ואין להם זמן להשגיח עליהם? אולי הם נהנים ממזג האוויר האביבי המזמין לצאת החוצה מהבית? מה ילדינו מרגישים בימים אלו?
עזרי מעם ה’ | ייעוץ והדרכה | הרב עזריאל אריאל | חדווה אריאל – אתר הבית
מאמרים אחרונים
תפריט האתר
צור קשר
