לפרשת וילך

"ואנוכי הסתר אסתיר"

נבואה קשה מוסר הקב"ה למשה רבנו ערב הסתלקותו. "וקם העם הזהועזבני… וחרה אפי… ועזבתים, והסתרתי פני מהם… ומצאוהו רעות רבות וצרות". העם חוטא, והקב"ה מסתיר ממנו את פניו. הסתר פנים אין פירושו שהקב"ה מתפטר, חלילה, מתפקידו כריבונו של עולם, אלא כדברי רש"י: "כמו שאיני רואה בצרתם". הסתר פנים הוא הנהגה א-להית בה השגחתו אינה ניכרת, ואף יש בה מסירה מכוונת שלנו לידי תופעות מקריות, שפגיעתן עלולה להיות חמורה בהרבה. אולם גם המסירה לידי המקרה, חלק מן ההשגחה הא-להית היא, בנסתר.
    התהליך שמתארת התורה מורכב הוא. בתחילה מסופר על חטאי העם, ולאחר מכן על הסתרת הפנים. ואז מגיע העם למסקנה. "ואמר ביום ההוא, הלוא על כי אין א-להי בקרבי מצאוני הרעות האלה".אולם משום מה, דווקא לאחר שהעם מכיר בחטאו, מופיע הסתר חמור יותר: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה". מדוע דווקא אז מופיע הסתר כפול וחמור? ומדוע מסקנת הדברים היא: "ועתה כִתבו לכם את השירה הזאת"– שירת 'האזינו'?
    החטא המדובר כאן הוא ההליכה אחרי "אלוהי נכר הארץ". ארץ ישראל היא הארץ בה מתגלה השגחת ה' יותר מאשר כל מקום אחר. "ארץ אשר ה' א-להיך דורש אותה, תמיד עיני ה' א-להיך בה…". אולם העם נוהג הפוך. הוא פונה אל אלוהי הנכר אשר בארץ, מתוך מחשבה כי השגחתם גוברת על השגחת ה'. ניתן לומר אפוא, שההתעלמות מהשגחת ה' בארץ היא היא עזיבת ה' והיא היא הפרת בריתו.
    התגובה הא-להית אינה מאחרת לבוא. אם העם מתעלם מן ההשגחה, אף השגחת ה' מתעלמת ממנו. הסתר פנים. "ועזבתים, והסתרתי פני מהם והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות".העם מבין את המשמעות. הוא חש אותה בעומק לבו. הוא מכיר בכך ש"על כי אין א-להי בקרבי מצאוני הרעות האלה". הוא מכיר שחוקי הקיום שלו תלויים בחוקי הייעוד; אולם אינו מסוגל ליישם זאת למעשה. הכרה עמומה היא זו, בבחינת 'הרהור תשובה' (עפ"י הרמב"ן).
    מתוך כך מוסבר ההמשך. דבר ה' "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא"אינו קללה נוספת. להפך, הוא תחילתה של הברכה. אולם מכיוון שתשובתו של העם נסתרת בעמקי לבו ואינה באה לידי ביטוי מעשי, כך גם השגחת ה' להביא גאולה לעמו נסתרת היא בהסתר כפול, של גאולה בדרך הטבע. גאולה זו אינה אלא "עצת ה' אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים"כביטויו של הרב קוק זצ"ל ב'איגרת התשובה'.
    כדי לגלות את ההסתר, בא הציווי לכתוב את שירת 'האזינו'. "זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור"כך נאמר בתחילתה של השירה, אשר היא סיכומה ותמציתה של ההיסטוריה היהודית. לעִתים שם ה' נקרא עליה בגלוי, בהנהגה א-להית גלויה לעין כול, עליה נאמר:"כי שם ה' אקרא, הבו גודל לא-להינו", ולעִתים נסתרת הנהגת ה' מעין כול. אך כאשר אנו מתבוננים על ההיסטוריה היהודית כולה – מאברהם אבינו ועד דורנו אנו – מגלים אנו שאין זו סתם היסטוריה אלא: "הסתר-יה". הקב"ה אמנם מסתתר, אולם במבט חודר ניתן להבחין בו. "הנה זה עומד אחר כותלנו, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים".
 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חיפוש

קטגוריות מאמרים

פוסטים אחרונים